חוֹנִי הַמְּעַגֵּל וְעֵץ הֶחָרוּב

כתיבה: שריה תנעמי

לִפְנֵי שָׁנִים רַבּוֹת חַי בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל חוֹנִי הַמְּעַגֵּל. חוֹנִי הַמְּעַגֵּל נִקְרָא כָּךְ, מִפְּנֵי שֶׁהִתְפַּלֵּל לְגִשְׁמֵי בְּרָכָה, וּכְשֶׁהִתְפַּלֵּל הוּא צִיֵּר עִגּוּל בָּאֲדָמָה. אִם תִּרְצוּ, תּוּכְלוּ לִקְרֹא אֶת הַסִּפּוּר פֹּה.

פַּעַם אַחַת הָלַךְ חוֹנִי בַּדֶּרֶךְ, וְרָאָה אִישׁ נוֹטֵעַ עֵץ חָרוּב. שָׁאַל חוֹנִי אֶת אוֹתוֹ הָאִישׁ:
אַתָּה יוֹדֵעַ מָתַי עֵץ חָרוּב מוֹצִיא פֵּרוֹת?

עָנָה הָאִישׁ:
בְּוַדַּאי. עוֹד שִׁבְעִים שָׁנָה הָעֵץ יוֹצִיא פֵּרוֹת.

חִיֵּךְ חוֹנִי, וְשָׁאַל:
הַאִם אַתָּה חוֹשֵׁב שֶׁתִּחְיֶה עוֹד שִׁבְעִים שָׁנָה, וְתֹאכַל מֵהַפֵּרוֹת שֶׁיּוֹצִיא הָעֵץ?

חוני המעגל ועץ החרוב
בְּוַדַּאי. עוֹד שִׁבְעִים שָׁנָה הָעֵץ יוֹצִיא פֵּרוֹת.

אָמַר הָאִישׁ:
כְּשֶׁאֲנִי מִסְתּוֹבֵב בָּעוֹלָם, אֲנִי מוֹצֵא חָרוּבִים.
מֵהֵיכָן הִגִּיעוּ הֶחָרוּבִים?
אֲבוֹתַי נָטְעוּ חָרוּבִים, וְעַכְשָׁו יֵשׁ לִי חָרוּבִים לֶאֱכֹל!
כְּשֵׁם שֶׁנָּטְעוּ אֲבוֹתַי לִי,
כָּךְ אֶטַּע אֲנִי לְבָנַי.

הָאַגָּדָה מְסַפֶּרֶת, שֶׁחוֹנִי יָשַׁב לֶאֱכֹל, וְנִרְדַּם. הַשֵּׁנָה הָיְתָה כָּל כָּךְ עֲמֻקָּה. שִׁבְעִים שָׁנָה יָשַׁן חוֹנִי. סֶלַע גָּדוֹל הִסְתִּיר אֶת חוֹנִי מֵעֵינֵי הָאֲנָשִׁים.

כְּשֶׁהִתְעוֹרֵר חוֹנִי, הוּא רָאָה אִישׁ מְלַקֵּט חָרוּבִים מֵאוֹתוֹ עֵץ. שָׁאַל חוֹנִי:
אַתָּה הָאִישׁ שֶׁנָּטַעְתָּ אֶת הָעֵץ?
עָנָה הָאִישׁ:
לֹא. סַבָּא שֶׁלִּי נָטַע אֶת עֵץ הֶחָרוּב.
אָמַר חוֹנִי לְעַצְמוֹ:
אֲהָהּ, יָשַׁנְתִּי שִׁבְעִים שָׁנָה.

כָּאן מִסְתַּיֵּם הַסִּפּוּר. אֲנַחְנוּ יְכוֹלִים לְדַמְיֵן אֶת הָאִישׁ שֶׁנָּטַע אֶת עֵץ הֶחָרוּב. הוּא נוֹטֵעַ בְּשִׂמְחָה. הוּא נֶהֱנֶה מֵהַיֹּפִי שֶׁל הָאֲדָמָה, מֵהַיֹּפִי שֶׁל הָעֵץ, וּמֵהַיֹּפִי שֶׁל הַחַיִּים.
הוּא יוֹדֵעַ שֶׁהַפֵּרוֹת לֹא בִּשְׁבִילוֹ. הַפֵּרוֹת יִהְיוּ בִּשְׁבִיל הָעוֹלָם. מְשַׂמֵּחַ אוֹתוֹ לָדַעַת, שֶׁבָּנָיו יֵהָנוּ מֵהַפֵּרוֹת.

מֶסֶר חָשׁוּב עֲבוּרֵנוּ!
לַעֲשׂוֹת דְּבָרִים עֲבוּר הָעוֹלָם, עֲבוּר כָּל הָאֲנָשִׁים הַחַיִּים, וַעֲבוּר הַדּוֹרוֹת הַבָּאִים. נִזְכֹּר אֶת דְּבָרָיו שֶׁל הָאִישׁ הַנּוֹטֵעַ:

כְּשֵׁם שֶׁנָּטְעוּ אֲבוֹתַי לִי,
כָּךְ אֶטַּע אֲנִי לְבָנַי.

חוני המעגל ועץ החרוב
לֹא. סַבָּא שֶׁלִּי נָטַע אֶת עֵץ הֶחָרוּב.
נהניתם מהסיפור? כתבו לנו! ההמלצות הטובות ביותר יפורסמו במדור "ממליצים"

המסר כאן, הוא חשיבות הנטיעה בארץ ישראל עבור הדורות הבאים, ועבור כל האנשים החיים.

גם אם הנוטע לא יאכל מהפירות, הוא נותן פירות לעולם.