מַעֲשֶׂה שֶׁהָיָה לִפְנֵי שָׁנִים רַבּוֹת. בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל הָיְתָה שְׁנַת בַּצֹּרֶת, וְלֹא יָרְדוּ גְּשָׁמִים.
בְּאוֹתָם יָמִים חַי בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל "חוֹנִי הַמְּעַגֵּל". בְּהֶמְשֵׁךְ הַסִּפּוּר נָבִין לָמָּה חוֹנִי נִקְרָא "חוֹנִי הַמְּעַגֵּל". חוֹנִי הָיָה יָדוּעַ בִּתְפִלּוֹתָיו הַמְּיֻחָדוֹת, שֶׁעָזְרוּ לְהַרְבֵּה אֲנָשִׁים.
יוֹשְׁבֵי אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל בָּאוּ אֶל חוֹנִי הַמְּעַגֵּל, וּבִקְּשׁוּ מִמֶּנּוּ: "חוֹנִי! הִתְפַּלֵּל עָלֵינוּ, כְּדֵי שֶׁיָּרְדוּ גְּשָׁמִים". אָמַר לָהֶם חוֹנִי: "הַכְנִיסוּ אֶת הַתַּנּוּרִים שֶׁלָּכֶם, כְּדֵי שֶׁלֹּא יֵרָטְבוּ בַּגֶּשֶׁם, וְלֹא יִתְקַלְקְלוּ", כִּי חוֹנִי יָדַע שֶׁעוֹד מְעַט יֵרֵד גֶּשֶׁם.
חוֹנִי הִתְפַּלֵּל, וַעֲדַיִן לֹא יָרְדוּ גְּשָׁמִים. אֲפִלּוּ עָנָן אֶחָד לֹא נִרְאֶה בַּשָּׁמַיִם. הָאֲדָמָה הָיְתָה כָּל כָּךְ יְבֵשָׁה.
מָה עָשָׂה חוֹנִי? עָג עוּגָה. הוּא צִיֵּר עַל הָאֲדָמָה עִגּוּל כְּמוֹ עוּגָה. הוּא עָמַד בְּתוֹךְ הָעִגּוּל, וְהִתְפַּלֵּל:
רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם! בָּנֶיךָ שָׂמוּ פְּנֵיהֶם עָלַי, שֶׁאֲנִי כְּבֶן בַּיִת לְפָנֶיךָ.
נִשְׁבָּע אֲנִי בְּשִׁמְךָ הַגָּדוֹל, שֶׁאֵינִי זָז מִכָּאן עַד שֶׁתְּרַחֵם עַל בָּנֶיךָ.
הִתְחִילוּ לָרֶדֶת טִפּוֹת קְטַנּוֹת שֶׁל גֶּשֶׁם. הַטִּפּוֹת הָיוּ כָּל כָּךְ קְטַנּוֹת, וְכִמְעַט וְלֹא נִרְאוּ סִימָנִים שֶׁל טִפּוֹת עַל הָאֲדָמָה. בָּאוּ אֶל חוֹנִי, וְאָמְרוּ לוֹ: "יָרְדוּ טִפּוֹת כָּל כָּךְ קְטַנּוֹת, וְהָאֲדָמָה יְבֵשָׁה!"
חָזַר חוֹנִי לְהִתְפַּלֵּל, וְאָמַר:
לֹא לְכָךְ הִתְפַּלַּלְתִּי. הִתְפַּלַּלְתִּי לְהַרְבֵּה גֶּשֶׁם, שֶׁיְּמַלֵּא אֶת הַבּוֹרוֹת שֶׁל הָאֲנָשִׁים.
בַּיָּמִים הַהֵם אֲנָשִׁים הִשְׁתַּמְּשׁוּ בְּבוֹרוֹת לֶאֱגֹר מַיִם. כְּשֶׁיָּרַד גֶּשֶׁם, הָיוּ הַבּוֹרוֹת מִתְמַלְּאִים בְּמַיִם, וְכָל אֶחָד הָיָה לוֹקֵחַ לוֹ מַיִם מֵהַבּוֹר, בְּכָל פַּעַם שֶׁהָיָה צָרִיךְ מַיִם.
פִּתְאוֹם הִגִּיעוּ הַרְבֵּה עֲנָנִים אֲפֹרִים וּשְׁחֹרִים, וְהֵם כִּסּוּ אֶת הַשָּׁמַיִם. הִתְחִילוּ לָרֶדֶת טִפּוֹת כָּל כָּךְ גְּדוֹלוֹת, וְהַגֶּשֶׁם הָיָה מְאוֹד סוֹעֵר. הַגֶּשֶׁם עָשָׂה רַעַשׁ חָזָק, וְנִרְאֶה הָיָה כְּאִלּוּ הָאֲדָמָה הַבָּתִּים וְהָעֵצִים רוֹעֲדִים. יוֹשְׁבֵי הָאָרֶץ הִרְגִּישׁוּ כְּאִלּוּ הַגֶּשֶׁם מְאַבֵּד וּמַחֲרִיב אֶת הָעוֹלָם. הֵם בָּאוּ שׁוּב אֶל חוֹנִי וְאָמְרוּ: "זֶה נִרְאֶה שֶׁהַגֶּשֶׁם הַזֶּה יוֹרֵד כְּדֵי לְאַבֵּד אֶת הָעוֹלָם!"
חָזַר חוֹנִי לְהִתְפַּלֵּל, וְאָמַר:
לֹא לְכָךְ הִתְפַּלַּלְתִּי, הִתְפַּלַּלְתִּי לְגִשְׁמֵי רָצוֹן, בְּרָכָה וּנְדָבָה.
פִּתְאוֹם הַשָּׁמַיִם הִתְמַלְּאוּ בַּעֲנָנִים יָפִים, וְיָרְדוּ הַרְבֵּה גִּשְׁמֵי בְּרָכָה בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל.
יוֹשְׁבֵי הָאָרֶץ שָׂמְחוּ עַל הַגֶּשֶׁם הַטּוֹב, וְהִרְגִּישׁוּ שֶׁהוּא מַעֲנִיק לָהֶם חַיִּים.
הָאֲדָמָה כְּבָר לֹא הָיְתָה יְבֵשָׁה, וְגַם לֹא רוֹעֶדֶת מֵרֹב גֶּשֶׁם שֶׁמַּכֶּה בָּהּ. הַשָּׁמַיִם וְהָעֲנָנִים הָיוּ נִרְאִים כְּאִלּוּ מַשְׁקִים אֶת הָעוֹלָם בְּמַיִם מְתוּקִים. הָעֵצִים נָעוּ וְזָזוּ, כְּאִלּוּ רוֹקְדִים לְקוֹל וּצְלִיל הַגֶּשֶׁם.
הַגֶּשֶׁם הַטּוֹב הִמְשִׁיךְ לָרֶדֶת, וּכְבָר הָיוּ הַרְבֵּה מַיִם עַל הָאֲדָמָה. הָיוּ אֲנָשִׁים שֶׁחִפְּשׂוּ מְקוֹמוֹת גְּבוֹהִים לַעֲלוֹת אֲלֵיהֶם, כִּי הַמְּקוֹמוֹת הַנְּמוּכִים הָיוּ מוּצָפִים בְּמַיִם מֵהַגֶּשֶׁם.
בָּאוּ אֶל חוֹנִי, וְאָמְרוּ לוֹ: "כְּשֵׁם שֶׁהִתְפַּלַּלְתָּ עַל הַגְּשָׁמִים שֶׁיֵּרְדוּ, כָּךְ הִתְפַּלֵּל שֶׁיֵּלְכוּ לָהֶם". הֵם בִּקְּשׁוּ מֵחוֹנִי, שֶׁיִּתְפַּלֵּל שֶׁיַּפְסִיקוּ הַגְּשָׁמִים.
אָמַר לָהֶם חוֹנִי: "אֵין מִתְפַּלְּלִים עַל רֹב הַטּוֹבָה". אֵלּוּ גִּשְׁמֵי בְּרָכָה, וְלֹא מִתְפַּלְּלִים עַל הַגֶּשֶׁם הַטּוֹב שֶׁיַּפְסִיק לָרֶדֶת.
לַמְרוֹת זֹאת, בְּסוֹפוֹ שֶׁל דָּבָר, הִתְפַּלֵּל חוֹנִי וְאָמַר:
רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל אֵינָם יְכוֹלִים לַעֲמֹד לֹא בְּרֹב טוֹבָה וְלֹא בְּרֹב פֻּרְעָנוּת (צָרָה),
יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ שֶׁיִּפָּסְקוּ הַגְּשָׁמִים, וּתְהֵא רְוָחָה בָּעוֹלָם.
מִיָּד נָשְׁבָה הָרוּחַ, הִתְפַּזְּרוּ הָעֲנָנִים, וְזַרְחָה הַחַמָּה.
הסיפור של חוני הוא סיפור על תפילה ועל הרצון של האנשים. אפשר להתמקד בכמה נושאים כמו:
הנחישות של חוני, שהוא לא מוותר.
שלושה מצבים של מזג-אוויר עד שמגיעים לגשמי ברכה. וזה סימבולי גם לרצונות אחרים בחיים.
מהי תפילה? – ביטוי של הרצון של האדם. התמקדות ברצונות הטובים שלנו, ואנו הולכים עם הרצונות האלו קדימה…