בבית הספר של דרור הייתה מסיבת סיום של סוף שנת הלימודים. במסיבה חילקו שעונים יפים בכל מיני צבעים.
כל הילדים שמחו על השעונים שקיבלו. שי קיבל שעון ירוק, שיר קיבלה שעון צהוב, ואופיר קיבל שעון אדום. הצבעים שעשעו את הילדים.
אבל דרור לפתע שם לב, שהשעון שקיבל מקולקל.
"דווקא השעון שלי מקולקל? למה זה קורה לי?" הרגיש דרור עצב בלבו.
"לא נורא. אלך מחר לחנות השעונים, ואחליף בשעון אחר". חשב לעצמו דרור.
למחרת, דרור הלך לחנות השעונים. אבל המוכר אמר לו, שאין לו שעון להחלפה, ואי אפשר לתקן.
כשראה המוכר את פניו של דרור קצת עצובות, הוא אמר:
"במקום השעון תיקח משקפת. עם המשקפת תוכל לראות נוף וציפורים. וכל מה שתראה, ייראה קרוב אליך". דרור לקח את המשקפת, וחשב לעצמו, "עם המשקפת הזו כדאי לצאת מהבית, ולטייל בחוץ".
דרור אהב לטייל ליד השדות, ולהשקיף על הנוף.
המשקפת הראתה לו דברים מעניינים. העצים הרחוקים נראו גדולים. לכל ציפור היה צבעים משלה. הוא ראה שבילים ובתים רחוקים.
"והאמת", חשב לעצמו, "גם בלי המשקפת, אפשר לראות כאן כל כך הרבה דברים, ונפלא שהגעתי לכאן בזכות המשקפת".
בטיולים של דרור הוא פגש חברים טובים. הוא פגש את ניר. ניר הזמין אותו לבקר בביתו, וגם לימד אותו לתופף בתופים.
דרור פגש את אלעד, והם קבעו להיפגש ביחד, כדי לשחק טניס שולחן וכדורגל.
דרור אמר לעצמו:
"זה נראה כאילו המשקפת פתחה לי את העיניים. אני רואה עולם חדש. אני נהנה מהנוף הנפלא. מצאתי חברים טובים, אני מתופף, ועושה ספורט.
בזכות השעון המקולקל… קיבלתי הרבה דברים גדולים טובים וחשובים לחיים שלי".
מהסיפור של דרור אנחנו לומדים, שיש דברים שנראים לנו לא טובים, אבל הם גורמים לנו לצאת למסע, ולמצוא דברים הרבה יותר חשובים לחיים.
רק צריך להיות ערני, כמו דרור, ולראות לאן השעון המקולקל מוביל. זה היה כמו תמרור שסימן לדרור לאן ללכת.
הסיפור מלמד ההקשבה לתהליך שקורה לנו בחיים.
סבלנות ובהירות כלפי מצב מסוים חשובים, כדי שנפיק את המיטב מהתהליך כולו.
דרור אמנם קיבל שעון מקולקל, אבל הוא המשיך "במסע", וגילה דברים נפלאים.