גִּיל אָהַב צַעֲצוּעִים חֲדָשִׁים. כָּל שָׁבוּעַ הוּא בִּקֵּשׁ מֵאַבָּא אוֹ מֵאִמָּא צַעֲצוּעַ חָדָשׁ.
כְּשֶׁאִמָּא קָנְתָה לוֹ אוֹטוֹ, קָרָא גִּיל בְּשִׂמְחָה: "אֵיזֶה יֹפִי שֶׁיֵּשׁ לִי אוֹטוֹ כָּחֹל! אֲנִי אוֹהֵב שֶׁהוּא נוֹסֵעַ מַהֵר".
אֲבָל אַחֲרֵי כַּמָּה יָמִים גִּיל כְּבָר לֹא כָּל כָּךְ אָהַב אֶת הָאוֹטוֹ הַכָּחֹל. הַצַּעֲצוּעַ הַזֶּה נִרְאָה לוֹ כְּבָר יָשָׁן. אָז הוּא בִּקֵּשׁ מֵאַבָּא צַעֲצוּעַ חָדָשׁ.
כְּשֶׁאַבָּא קָנָה לוֹ מִשְׂחַק לֵגוֹ חָדָשׁ, הִתְלַהֵב גִּיל: "אֲנִי כָּל כָּךְ אוֹהֵב אֶת הַלֵּגוֹ הַזֶּה! לֹא הָיָה לִי אַף פַּעַם לֵגוֹ עִם כָּל כָּךְ הַרְבֵּה חֲלָקִים יָפִים".
אֲבָל עָבְרוּ כַּמָּה יָמִים, וְהַלֵּגוֹ נִרְאָה לְגִיל כְּמוֹ צַעֲצוּעַ יָשָׁן.
בַּלַּיְלָה, לִפְנֵי שֶׁנִּרְדַּם, הוּא שָׁאַל אֶת עַצְמוֹ: "אֵיזֶה צַעֲצוּעַ חָדָשׁ אֲבַקֵּשׁ הַפַּעַם?" וְאָז, אוּלַי הָיָה זֶה חֲלוֹם, שָׁמַע קוֹל שֶׁל אָדָם חָכָם שֶׁאוֹמֵר לוֹ: "מָחָר יִקְרֶה מַשֶּׁהוּ חָדָשׁ".
לְמָחֳרָת, אַבָּא וְאִמָּא אָמְרוּ לְגִיל שֶׁיֵּשׁ לָהֶם הַפְתָּעָה בִּשְׁבִילוֹ. הוּא חָשַׁב, שֶׁהוּא יְקַבֵּל צַעֲצוּעַ חָדָשׁ מְיֻחָד וְיָפֶה, אֲבָל הַהַפְתָּעָה הָיְתָה שׁוֹנָה: הַדּוֹדִים, שֶׁגִּיל אוֹהֵב, בָּאוּ לְבַקֵּר, וְהוּא כָּל כָּךְ נֶהֱנָה לִשְׁמֹעַ אֶת הַסִּפּוּרִים הַמַּצְחִיקִים שֶׁלָּהֶם.
גִּיל שָׂם לֵב, שֶׁבֶּאֱמֶת קָרָה מַשֶּׁהוּ חָדָשׁ, וְהֵבִין שֶׁמַּשֶּׁהוּ חָדָשׁ הוּא לֹא תָּמִיד צַעֲצוּעַ.
בַּלַּיְלָה שֶׁלְּמָחֳרָת, לִפְנֵי שֶׁנִּרְדַּם, שׁוּב שָׁמַע גִּיל אוֹתוֹ קוֹל חוֹזֵר וְאוֹמֵר: "מָחָר יִקְרֶה מַשֶּׁהוּ חָדָשׁ".
לְמָחֳרָת הִגִּיעַ לְבַקֵּר דָּנִיאֵל, הֶחָבֵר הַטּוֹב שֶׁל גִּיל. גִּיל כָּל כָּךְ שָׂמַח לְשַׂחֵק אִתּוֹ. הֵם שִׂחֲקוּ וְנֶהֱנוּ, עַד שֶׁכִּמְעַט לֹא שָׂמוּ לֵב שֶׁהַזְּמַן עָבַר וְהַשָּׁעָה מְאֻחֶרֶת.
מֵאָז, בְּכָל יוֹם גִּיל שָׂם לֵב שֶׁבֶּאֱמֶת קוֹרֶה מַשֶּׁהוּ. מַשֶּׁהוּ חָדָשׁ, שֶׁלֹּא הָיָה בַּיּוֹם הַקּוֹדֵם. כָּל יוֹם הוּא הַפְתָּעָה בִּשְׁבִיל גִּיל.
לִפְעָמִים גִּיל מְבַקֵּשׁ צַעֲצוּעַ חָדָשׁ, אֲבָל הוּא כְּבָר לֹא שָׂמֵחַ רַק מִצַּעֲצוּעִים חֲדָשִׁים. הוּא שָׂמֵחַ גַּם מִשְּׁאַר הַדְּבָרִים הַחֲדָשִׁים וְהַמְּעַנְיְנִים שֶׁקּוֹרִים בְּכָל יוֹם.
וַאֲפִלּוּ הַצַּעֲצוּעִים הַיְּשָׁנִים נִרְאִים לְגִיל כְּאִלּוּ הֵם חֲדָשִׁים.
ילד עלול לחשוק יותר מדי בצעצועים, במקום לחוות את החיים בצורה רחבה יותר. החיים מציעים לנו חוויות עשירות ומגוונות, ואם נדע לשים לב לחוויות החיים, נחווה את העושר הזה.
כך גם מבוגרים עלולים לחשוק ולהתמכר לחפצים (או לדברים אחרים), במקום לחוות את כל המרחב שיש בחיים, ואת כל מה שקורה בכל יום. הסיפור מעודד שימת לב לחוויות שפוגשות אותנו ביומיום.
התמכרות לדבר מסוים מאפילה על מרחב החיים ועל חוויות החיים.