האיש נותן למספר הסיפור את פנקס התודות. אבל מעבר לכך, הוא מסמל את ההשראה לשים לב לדברים טובים שקורים, ולומר תודה.

הוא אהב את צליל החליל, וגם את ציוץ הציפורים. הייתה לו תחושה מיוחדת.

הוא התחיל לשים לב לדברים טובים שקורים, ולומר תודה. הוא למד להעריך יותר את הדברים הטובים, ואת האנשים שנותנים לו אותם.

מצפים מהתלמיד, שיגלה בסביבה שלו את הדברים הטובים שקורים, ואת האנשים שעוזרים לו. שישים לב לכל זה, ויאמר תודה.

ההורים, האח, חברים, אדם פחות מוכר. ההורים והאח זה משפחה, חברים הם קרובים אלינו, והאדם הפחות מוכר פחות קרוב. ולכולם מגיעה התייחסות ותודה! תודה להורים, כי מגדלים את הילד. תודה לאח, שרואה איפה אפשר לעזור, ועוזר. תודה לחברים, שיודעים להיות אתנו. ותודה לאדם הפחות מוכר על העבודה ועל מה שהוא מעניק לנו.

"זה היה נראה כאילו הוא מצמיד את מכתב התודה ללב. אכן מכתב קטן, אבל נוגע ללב." הכיס קרוב ללב, וזה סימל בעיני מספר הסיפור את זה שהתודה נוגעת בלב של אנשים.

"כאילו אמר תודה לכל ההרים ולכל העולם". זה שהמכתב עף מסביב לכל הנוף סימל את התודה לכל מה שיש לנו בחיים, או לכל מה שיש בעולם.