לרווח את הדרך

אני הולך ברחוב, בדרך הרגילה,
אך היא נראית עתה יפה.
אור עדין של סוף היום,
ואני הולך בין החנויות, בין האנשים.

אומר לעצמי, כיוון שהכל יפה,
טוב – לא לרוץ,
אלא ללכת בנחת.

לרווח את הדרך…
לתת מקום לכל מה שיש בה.
שלא יהיה צפוף,
שלא יהיה דחוס,
כי היופי כאן מתפזר, מתפשט.

כי אם אצעד לאט, בנחת –
אבחין באדם מיוחד,
אפגוש דבר מיוחד.

אאסוף לעצמי מרגליות טובות
בדרך.