העשיר שלא רצה לתת

כתיבה: שריה תנעמי
איור: עינת טמסות

מעשה שהיה בעשיר גדול, שהיה קונה לעצמו הרבה חפצים. כמעט כל מה שראה, אהב וקנה לעצמו. גם דברים שלא באמת היה צריך, הוא היה קונה.


ביתו של העשיר התמלא בחפצים רבים, והחצר התמלאה בכלים רבים. הוא היה מסדר יפה את כל החפצים, כך שיוכל להביט בהם, להשתמש בהם או להשתעשע איתם. לפעמים היה מזמין אנשים לראות את האוסף הגדול.


היו אנשים ששאלו את העשיר: "יש לך כל כך הרבה חפצים, אולי תחלק לאנשים שאין להם? אולי יש דברים, שאתה כבר לא צריך?"


העשיר ענה: "איני רוצה לתת, אלא אני רוצה לשמור לעצמי את כל הדברים. הם שלי! איני מרגיש כל צורך לתת חפצים שלי לאנשים אחרים".

העשיר שלא רצה לתת
איני רוצה לתת, אלא אני רוצה לשמור לעצמי את כל הדברים

בימים שבהם היה מזג אוויר יפה, העשיר נהג לטייל ברחובות העיר, והיה לוקח עימו חפצים, כדי שיוכל להשתעשע איתם בטיול. באחד הימים העשיר יצא לטייל, ולקח איתו תיק. בתיק הניח כמה חפצים. כשחזר לביתו, הבחין העשיר, שנפל מהתיק כדור צבעוני יקר.

העשיר הצטער על האבידה. היה קשה לו לוותר על הכדור היפה. הוא חשב מה לעשות. "השמש כבר שקעה, והעיר חשוכה. מחר אצא לחפש את הכדור שלי. אלך באותה הדרך כמו שהלכתי היום, וכך בוודאי אמצא את הכדור". אמר העשיר לעצמו, נרגע, ונרדם.

בבוקר למחרת, יצא העשיר לחפש את הכדור. הוא הלך באותה הדרך, ועצר מדי פעם כדי להסתכל מסביב, אולי יבחין בכדור.
פתאום העשיר ראה ילדה קטנה מאושרת ושמחה, ובידה הכדור הצבעוני. היא גילגלה אותו על השביל, הרימה וזרקה גבוה, ורצה בהנאה גדולה אחרי הכדור.
העשיר מיהר אל הילדה, כדי לקחת את הכדור. אבל כשהתקרב, הוא ראה פנים שמחות כל כך. "הרבה זמן לא ראיתי פנים שמחות ומאושרות כל כך", אמר לעצמו. העשיר נעמד, ולא היה יכול לקחת מהילדה את הכדור.

פתאום עלה חיוך בשפתיו של העשיר, ובליבו הרגיש שמחה. הילדה המאושרת הדביקה אותו באושר ובשמחה שלה. העשיר הרגיש בתוכו תחושה של קסם. "הקסם הזה, זו מתנה גדולה בשבילי, יותר גדולה מכל החפצים שיש לי!", חשב העשיר.

"למה בכלל קניתי את הכדור הצבעוני? למה הייתי צריך אותו? אהה אולי בשביל זה! בשביל לראות ילדה צוהלת עם הכדור, ולהרגיש בתוכי שמחה גדולה". אמר העשיר.
העשיר בוודאי לא לקח מהילדה את הכדור. מאז הוא רצה לתת לעוד אנשים מהחפצים הרבים שהוא אסף. הוא רצה להרגיש שוב את השמחה והקסם, שמחת הנתינה.

הוא לקח את הפטיש החזק שהיה לו, ונתן לנגר. תוף יפה בצבע כסוף נתן לילד שאהב לתופף. כלי מטבח, שלא השתמש, נתן למי שאוהב לבשל. חלק מהכלים שהיו בחצר הוא נתן לאנשים שהיו זקוקים לכלים הללו.
העשיר גילה אלו חפצים הוא באמת אוהב. הוא ידע שחפצים אלו באמת שלו, אבל יש חפצים שאפשר לתת לאחרים שזקוקים לאותם חפצים. הם ישמחו על החפצים שהם כל כך צריכים, והוא ישמח בשמחת הנתינה. השמחה להיות ביחד עם כולם, לחלוק עם כולם, ולאהוב את כל העולם.

העשיר שלא רצה לתת
הילדה המאושרת הדביקה אותו באושר ובשמחה שלה
נהניתם מהסיפור? כתבו לנו! ההמלצות הטובות ביותר יפורסמו במדור "ממליצים"

הסיפור מלמד על נתינה.

כדאי לחשוב קודם כל בעצמנו, איך אנחנו עוברים למצב של נתינה לאחרים,

ואז ללמד את הילדים את המעבר הזה, ולתת להם להרגיש את שמחת הנתינה.