הַפְּסַנְתֵּר שֶׁל אוֹרִי

כתיבה: שריה תנעמי
איור: א. יהודה

אַבָּא וְאִמָּא קָנוּ לְאוֹרִי פְּסַנְתֵּר חָדָשׁ וְיָפֶה בִּצְבָעִים חוּם, לָבָן וְשָׁחֹר. חָדָשׁ וּמַבְרִיק הָיָה הַפְּסַנְתֵּר.

אוֹרִי הִסְתַּכֵּל עַל הַפְּסַנְתֵּר לִפְנֵי שֶׁהָלַךְ לִישֹׁן, כְּדֵי שֶׁבַּלַּיְלָה יַחֲלֹם עַל הַצְּבָעִים, וְאוּלַי עַל מַנְגִּינוֹת.

לְנַגֵּן הוּא לֹא יָדַע, אַךְ אַל דְּאָגָה, בְּיוֹם רִאשׁוֹן הַבָּא יַגִּיעַ מוֹרֶה מֻמְחֶה וְיַסְבִּיר הַכֹּל.

בְּיוֹם רִאשׁוֹן הִגִּיעַ הַמּוֹרֶה אוֹפִיר. אוֹפִיר לִמֵּד וְהִסְבִּיר, אַךְ אוֹרִי לֹא מַמָּשׁ הֵבִין. הוּא רַק חָלַם עַל הַמַּנְגִּינוֹת וְעַל הַצְּבָעִים.

אַבָּא וְאִמָּא הִתְאַכְזְבוּ מֵהַיֶּלֶד שֶׁלֹּא מֵבִין וְלֹא לוֹמֵד. קְצָת כָּעֲסוּ עַל אוֹרִי, וַאֲפִלּוּ קָרְאוּ לוֹ עַצְלָן. הֵם הִכְרִיחוּ אוֹתוֹ לְתַרְגֵּל בְּכָל יוֹם, כִּי חֲבָל שֶׁלֹּא יֵדַע. אַךְ אוֹרִי לֹא מַמָּשׁ הִצְלִיחַ לְנַגֵּן.

חָלְפוּ שָׁנִים, הַפְּסַנְתֵּר הֶעֱלָה אָבָק, וְאַף לֹא אֶחָד נִגֵּן בּוֹ. בּוֹדֵד וְעָצוּב הָיָה הַפְּסַנְתֵּר. הוּא רָצָה לְנַגֵּן מַנְגִּינוֹת יָפוֹת בַּבַּיִת שֶׁל אוֹרִי.

יוֹם אֶחָד עָבַר אוֹרִי לְיַד בַּיִת קָטָן וְשָׁקֵט, וְשָמַע מִתּוֹכוֹ נַגָּן שׁוֹבָב שֶׁאָהַב לִצְחֹק. אוֹרִי אָהַב לְהַקְשִׁיב לַמַּנְגִּינוֹת הַשּׁוֹבָבוֹת. הֵן הִזְכִּירוּ לוֹ אֶת הַמַּנְגִּינוֹת שֶׁעֲלֵיהֶן חָלַם. הוּא חָזַר הַבָּיְתָה וּבִקֵּשׁ מֵהוֹרָיו לִלְמֹד עִם הַנַּגָּן הַשּׁוֹבָב. אַבָּא וְאִמָּא הִסְכִּימוּ בְּשִׂמְחָה.

הַנַּגָּן הִבְטִיחַ לְאוֹרִי שֶׁהוּא יְלַמֵּד אוֹתוֹ לְנַגֵּן רַק מַנְגִּינוֹת שֶׁאוֹרִי אוֹהֵב, וְאוּלַי הֵן אוֹתָן הַמַּנְגִּינוֹת שֶׁאוֹרִי חָלַם עֲלֵיהֶן.

בְּלִי הַרְבֵּה הֶסְבֵּרִים, הַנַּגָּן הַשּׁוֹבָב כְּאִלּוּ שִׂחֵק בַּפְּסַנְתֵּר, וְנָתַן גַּם לְאוֹרִי לְשַׂחֵק בּוֹ וּלְהַקְשִׁיב לַצְּלִילִים וְלַמַּנְגִּינוֹת. אוֹרִי הִתְלַהֵב, בַּפְּסַנְתֵּר הִתְאַהֵב, וְלָמַד לְנַגֵּן בּוֹ הֵיטֵב.

אוֹרִי אָהַב אֶת הַצְּלִיל הַמְּיֻחָד שֶׁל הַפְּסַנְתֵּר. לִפְעָמִים נִדְמֶה הָיָה לוֹ, כְּאִלּוּ הַפְּסַנְתֵּר מְנַגֵּן מֵעַצְמוֹ מַנְגִּינוֹת בִּשְׁבִיל לְשַׂמֵּחַ וּלְהַרְגִּיעַ אוֹתוֹ. וְלִפְעָמִים הוּא הִרְגִּישׁ כְּאִלּוּ הַפְּסַנְתֵּר מְנַגֵּן בְּתוֹךְ לִבּוֹ, מְשַׂמֵּחַ וּמַלְהִיב אוֹתוֹ.

נהניתם מהסיפור? כתבו לנו! ההמלצות הטובות ביותר יפורסמו במדור "ממליצים"

אדם מטבעו אוהב ללמוד הרבה דברים. אבל יש נטייה ללמד בכפייה. ואז נוצרת התנגדות ללמידה אצל הילד הלומד.

ברגע שקרתה סקרנות אצל הילד, כשמשהו בתוכו נדלק, אז וודאי יבחר בעצמו בתהליך הלמידה.

המורה צריך לאמץ גישה מאוד משוחררת בתהליך הלמידה.