הצייר המופלא
כתיבה: שריה תנעמי
לפני שנים רבות חי צייר מופלא, שצייר ציורים נפלאים.
אנשים הסתכלו על הציורים, והציורים היו נראים אמיתיים. כל מה שהצייר צייר היה נראה "חי".
כשהיה מצייר רחוב, מי שהתבונן בציור חשב שהוא בתוך הרחוב.
כשהיה מצייר נחל או מפל מים, מי שראה את הציור, דמיין עצמו מטייל ונהנה שם.
הצייר גר בכפר שקט, בבית לא גדול ולא קטן. על קירות הבית היו תלויים הציורים היפים. הוא גם אהב לקשט את הבית בחפצים ישנים וחדשים.
בעיר לא רחוקה מהכפר חי אדם עשיר, שהיה לו בית גדול ויפה. הבית היה מקושט ברהיטים מיוחדים, כלים יפים וציורים מרהיבי עין.
בקיר אחד נותר מקום לציור. העשיר רצה לתלות שם ציור מאד מיוחד. הוא ראה בעיני רוחו מקום יפה שיש בו מים, שמש, עצים, אנשים, רוח ונוף.
הרבה ציירים מהעיר רצו לצייר את הציור המיוחד, אבל העשיר רצה ציור מאד מאד מיוחד.
הוא שמע על הצייר המופלא, והחליט ליסע לכפר, ולהיפגש איתו.
העשיר תיאר בהתלהבות את הציור. איך נראה המקום, האנשים, הצבעים, וכל מה שהוא ראה בדמיונו.
הצייר אמר: אני יכול לצייר את מה שאתה מבקש, אבל זה יקח לי זמן, אולי חצי שנה.
התפלא העשיר, וחשב בליבו: "הלא הוא צייר מוכשר, וחשבתי שהוא מצייר מהר. חשבתי שעוד שבוע כבר הציור שלי יהיה מוכן".
חזר העשיר לעירו, וחיכה בסבלנות לציור. לאחר חצי שנה הגיע מכתב לעשיר. "היום ציירתי את הציור. אתה מוזמן לקחת".
נסע העשיר אל הצייר, ומיד שאל: "היום ציירת? ומה עשית חצי שנה?"
הצייר הסביר בשמחה לעשיר: "אתה תיארת לי את הציור, ואז יצאתי לראות את הטבע בכל מיני מקומות. התבוננתי בכל מה שראיתי.
רק אחרי ההתבוננות, ואחרי כל מה שראיתי, שמעתי, הרחתי והרגשתי, ידעתי מה לצייר. זה קרה היום".
העשיר הקשיב לדבריו של הצייר, והבין קצת מהסוד של הצייר המופלא. העשיר הבין, איך הצייר יודע לצייר ציורים נפלאים. ציורים שנראים אמיתיים ומלאיי חיים.
הסיפור מלמד על מהות האומנות, או על מהות היצירה.
היכולת להגיע לאומנות ויצירה מתעצמת על ידי החיבור שלנו לחיים.
אם אנו חיים את החיים בצורה מלאה, נוכל לבטא זאת בכל אומנות שנבחר.