הֵם הָיוּ אַרְבָּעָה חֲבֵרִים בַּשְּׁכוּנָה. שִׁיר, גִּיל, רוֹן וְשָׁלֵו. כֻּלָּם אָהֲבוּ מוּסִיקָה. אָהֲבוּ לָשִׁיר, לְנַגֵּן וְלִשְׁמֹעַ שִׁירִים. כָּל אֶחָד מֵהֶם אָהַב בִּמְיֻחָד כְּלִי נְגִינָה אֶחָד. וְהֵם הִצְלִיחוּ לְהַשִּׂיג לְעַצְמָם אֶת כְּלֵי הַנְּגִינָה שֶׁאָהֲבוּ.
שִׁיר קִבֵּל לְיוֹם הַהֻלֶּדֶת אוֹרְגָּן בְּצֶבַע כֶּסֶף. גִּיל חָסַךְ כֶּסֶף, וְקָנָה חָלִיל צַד. הַדּוֹד שֶׁל רוֹן, שֶׁהָיָה מְתוֹפֵף, נָתַן לוֹ אֶת הַתֻּפִּים שֶׁלּוֹ, כְּשֶׁקָּנָה לְעַצְמוֹ תֻּפִּים חֲדָשִׁים. וְסַבָּא שֶׁל שָׁלֵו קָנָה לוֹ גִּיטָרָה חַשְׁמַלִּית.
אַרְבַּעְתָּם נִרְשְׁמוּ לְלִמּוּדֵי נְגִינָה, וְכָל יוֹם הִתְאַמְּנוּ וְנִגְּנוּ בִּכְלֵי הַנְּגִינָה. הֵם אָהֲבוּ מְאוֹד לְנַגֵּן, כָּל אֶחָד בִּכְלִי הַנְּגִינָה שֶׁלּוֹ, וּבְלִבָּם הָיָה חֲלוֹם לִהְיוֹת נַגָּנִים מֻמְחִים בִּמְיֻחָד.
אַרְבַּעְתָּם הָיוּ מֻכְשָׁרִים, וַאֲנָשִׁים אָהֲבוּ לִשְׁמֹעַ אוֹתָם מְנַגְּנִים. הַהוֹרִים שֶׁלָּהֶם הִתְגָּאוּ בָּהֶם. כָּל הוֹרֶה הִתְגָּאָה בַּנְּגִינָה הַמֻּפְלָאָה שֶׁל בְּנוֹ, וְהִתְלַהֵב מֵהַכְּלִי הַמְּיֻחָד שֶׁבּוֹ הוּא מְנַגֵּן. אַבָּא שֶׁל שִׁיר אָמַר: "שִׁיר מְנַגֵּן בְּאוֹרְגָּן מְשֻׁכְלָל מְאוֹד, וְהוּא מְשַׁלֵּב בּוֹ צְלִילִים מְגֻוָּנִים וּמִקְצָבִים רַבִּים". אִמָּא שֶׁל גִּיל אָמְרָה: "צְלִיל הֶחָלִיל הוּא הַצְּלִיל הַיָּפֶה בָּעוֹלָם, וְגִיל מְנַגֵּן בּוֹ כָּל כָּךְ יָפֶה". אִמָּא שֶׁל רוֹן סִפְּרָה לְכֻלָּם כַּמָּה הוּא מֻכְשָׁר, וְאֵיזוֹ יְכֹלֶת מֻפְלָאָה שֶׁל תִּפּוּף יֵשׁ לוֹ. וְאַבָּא שֶׁל שָׁלֵו אָמְנָם לֹא אָהַב לְסַפֵּר סִפּוּרִים, אֲבָל הוּא הֶאֱמִין שֶׁשָּׁלֵו יָכוֹל לִהְיוֹת נַגָּן אַגָּדִי בְּגִיטָרָה חַשְׁמַלִּית.
הַיְּלָדִים, וְגַם הַהוֹרִים, הִתְוַכְּחוּ אֵיזֶה כְּלִי מְנַגֵּן הֲכִי יָפֶה, וְאֵיזֶה כְּלִי הַקָּהָל יוֹתֵר אוֹהֵב. כָּל אֶחָד הִתְגָּאָה כָּל כָּךְ בִּבְנוֹ הַנַּגָּן, וְהִתְלַהֵב מֵהַכְּלִי שֶׁהָיָה אֶצְלוֹ בַּבַּיִת.
אָז מִי בֶּאֱמֶת הַנַּגָּן הַטּוֹב בְּיוֹתֵר? וְאֵיזֶה כְּלִי הוּא הֶחָשׁוּב מִכֻּלָּם? עַל הַשְּׁאֵלוֹת הָאֵלֶּה עָנָה שָׁכֵן חָדָשׁ שֶׁהִגִּיעַ לָגוּר בַּשְּׁכוּנָה, אָבִי שְׁמוֹ. אָבִי יָדַע לְהַקְשִׁיב לְכֻלָּם, וְלִפְעָמִים הָיוּ לוֹ רַעֲיוֹנוֹת יְצִירָתִיִּים. פַּעַם, כְּשֶׁהוּא הִקְשִׁיב לַסִּפּוּרִים שֶׁל כֻּלָּם עַל הַנְּגִינָה וְהַמּוּסִיקָה, וְגַם לַוִּכּוּחִים, הוּא עָצַר אֶת הַשִּׂיחָה, חִיֵּךְ וְאָמַר:
"אֲנִי בָּטוּחַ שֶׁכֻּלָּם מֻכְשָׁרִים, לְפִי הַסִּפּוּרִים, וְשֶׁכָּל נַגָּן אוֹהֵב אֶת הַכְּלִי הַמְּיֻחָד שֶׁלּוֹ. אָז אוּלַי הִגִּיעַ הַזְּמַן לִבְנוֹת תִּזְמֹרֶת? כִּי זֶה אָמְנָם יָפֶה שֶׁכָּל אֶחָד מְנַגֵּן בְּעַצְמוֹ, אֲבָל כְּשֶׁכֻּלָּם מְנַגְּנִים בְּיַחַד, זֶה מֻשְׁלָם!".
אַרְבַּעַת הַנַּגָּנִים שָׂמְחוּ עַל הַהַצָּעָה שֶׁל אָבִי. הֵם אֲפִלּוּ הִתְחִילוּ לְחַפֵּשׂ בַּשְּׁכוּנָה זַמָּר, שֶׁיַּשְׁלִים אֶת הַתִּזְמֹרֶת. הֵם תָּלוּ מוֹדָעוֹת בַּשְּׁכוּנָה: "אָנוּ מְחַפְּשִׂים זַמָּר לַתִּזְמֹרֶת הַחֲדָשָׁה שֶׁל הַשְּׁכוּנָה!". כַּעֲבֹר חָדְשַׁיִם הֻרְכְּבָה הַתִּזְמֹרֶת. הָיוּ בָּהּ אַרְבַּעַת הַנַּגָּנִים וְגַם הַזַּמָּר יָאִיר מֵהַשְּׁכוּנָה, שֶׁקָּרָא אֶת הַמּוֹדָעָה, וְשָׂמַח לְהִצְטָרֵף לַתִּזְמֹרֶת.
הַמּוֹפָע הָרִאשׁוֹן הָיָה בְּתוֹךְ הַשְּׁכוּנָה. וְזֶה בֶּאֱמֶת הָיָה כָּל כָּךְ נִפְלָא לִשְׁמֹעַ אֶת כָּל הַכֵּלִים מְנַגְּנִים בְּיַחַד. כְּבָר לֹא כָּל כְּלִי מְנַגֵּן לְחוּד, אֶלָּא נְגִינָה אַחַת שְׁלֵמָה שֶׁל כֻּלָּם. כֻּלָּם הֵבִינוּ שֶׁאֵין נַגָּן הֲכִי טוֹב, יֵשׁ תִּזְמֹרֶת שֶׁצְּרִיכָה מַמָּשׁ אֶת כֻּלָּם.
הסיפור מלמד על החיבור בין אנשים.
בחלק הראשון של הסיפור יש אווירה תחרותית בין הילדים, אבל בסוף כולם מבינים, שאם עובדים ביחד, מגיעים באמת לתוצאות.