רוֹן טִיֵּל עִם אַבָּא וְעִם אִמָּא, וְהֵם הִגִּיעוּ לְמָקוֹם מְיֻחָד וְיָפֶה. רוֹן פָּגַשׁ שָׁם אִישׁ חָכָם. וְהָאִישׁ הֶחָכָם נָתַן לוֹ קֻפְסָה קְטַנָּה. בְּתוֹךְ הַקֻּפְסָה הָיָה פֶּתֶק, וּבוֹ כָּתַב הָאִישׁ:
"בְּכָל פַּעַם שֶׁתִּרְצֶה לַעֲשׂוֹת דָּבָר טוֹב, וְתַרְגִּישׁ שֶׁקָּשֶׁה לְךָ לַעֲשׂוֹת אוֹתוֹ, פְּתַח אֶת הַקֻּפְסָה הַזּוֹ, קְרָא אֶת הַפֶּתֶק, וְתֵדַע שֶׁאַתָּה יָכוֹל לַעֲשׂוֹת אֶת זֶה".
אֶת הַקֻּפְסָה שָׂם רוֹן בַּמַּדָּף שֶׁלְּיַד הַמִּטָּה שֶׁלּוֹ. לִפְעָמִים הוּא הָיָה שָׂם אֶת הַקֻּפְסָה בַּכִּיס הַקָּטָן שֶׁל הַחֻלְצָה, וְלִפְעָמִים רַק הָיָה מַבִּיט בָּהּ כְּשֶׁהִיא מֻנַּחַת עַל הַמַּדָּף. מִדֵּי פַּעַם הָיָה פּוֹתֵחַ אֶת הַקֻּפְסָה וְקוֹרֵא. וְתָמִיד זָכַר מָה כָּתוּב בַּפֶּתֶק.
פַּעַם אַחַת הָלַךְ רוֹן בָּרְחוֹב, וְרָאָה יֶלֶד קָטָן עוֹמֵד לְבַדּוֹ עַל הַמִּדְרָכָה וּבוֹכֶה. רוֹן לֹא יָדַע מָה לַעֲשׂוֹת. הוּא לֹא רָאָה אַף אָדָם אַחֵר שֶׁיָּכוֹל לַעֲזֹר. וְאָז נִזְכַּר רוֹן בַּפֶּתֶק שֶׁבַּקֻּפְסָה, וְאָמַר לְעַצְמוֹ: "אֲנִי בְּוַדַּאי אֶמְצָא פִּתְרוֹן".
רוֹן הֶחֱלִיט שֶׁהוּא יְחַכֶּה בְּיַחַד עִם הַיֶּלֶד הַקָּטָן כַּמָּה רְגָעִים, וְגַם יְנַסֶּה לְדַבֵּר אִתּוֹ. הַיֶּלֶד נִרְגַּע פִּתְאוֹם, וְאָז רוֹן שָׁאַל "אֵיפֹה הַבַּיִת שֶׁלְּךָ?". הַיֶּלֶד הִצְבִּיעַ עַל הבַּיִת, וְרוֹן לִוָּה אוֹתוֹ עַד הַחִבּוּק שֶׁל אִמָּא בַּבַּיִת.
וּפַעַם אַחַת בְּשִׁעוּר נְגִינָה בַּחֲלִילִית, כְּשֶׁרוֹן הָיָה תַּלְמִיד חָדָשׁ, הוּא הִסְתַּכֵּל אֵיךְ הַרְבֵּה יְלָדִים כְּבָר מְנַגְּנִים, וְאִילוּ הוּא מִתְבַּלְבֵּל כָּל הַזְּמַן עִם הָאֶצְבָּעוֹת, וְלֹא מַצְלִיחַ לְנַגֵּן. זֶה הָיָה קָשֶׁה. רוֹן הִרְגִּישׁ שֶׁהוּא רוֹצֶה לָקוּם וְלָלֶכֶת הַבַּיְתָה. אֲבָל אָז הוּא נִזְכַּר בַּפֶּתֶק שֶׁבַּקֻּפְסָה, וְיָדַע שֶׁהוּא יַצְלִיחַ. הוּא נִסָּה בְּסַבְלָנוּת שׁוּב. רוֹן הִנִּיחַ אֶת הָאֶצְבָּעוֹת עַל הַחֹרִים שֶׁבַּחֲלִילִית, וּפִתְאוֹם הַצְּלִילִים נִשְׁמְעוּ טוֹבִים יוֹתֵר. הוּא כְּבָר הִצְלִיחַ לְנַגֵּן חֲצִי שִׁיר. וְהוּא יָדַע שֶׁעִם הָאִמּוּנִים הוּא יַצְלִיחַ לְנַגֵּן אֶת כָּל הַשִּׁיר, וְעוֹד שִׁירִים אֲחֵרִים.
וּפַעַם אַחַת עָמִית, הֶחָבֵר מֵהַשְּׁכוּנָה, קְצָת הֶעֱלִיב אֶת רוֹן, וּמֵאָז הֵם לֹא דִּבְּרוּ. הֵם הָלְכוּ בְּאוֹתוֹ רְחוֹב, וְלֹא רָצוּ לְהִסְתַּכֵּל זֶה עַל זֶה. כָּךְ חָלְפוּ כַּמָּה חֳדָשִׁים, עַד שֶׁלַּיְלָה אֶחָד לִפְנֵי הַשֵּׁנָה רוֹן רָאָה אֶת הַקֻּפְסָה שֶׁעַל הַמַּדָּף, וְהוּא שׁוּב נִזְכַּר בְּמָה שֶׁכָּתוּב בַּפֶּתֶק. פִּתְאוֹם הַסִּפּוּר עִם עָמִית לֹא נִרְאָה סִפּוּר גָּדוֹל. "אוּלַי עָמִית בִּכְלָל לֹא הִתְכַּוֵּן לְהַעֲלִיב, וַאֲנִי פָּשׁוּט לֹא הֵבַנְתִּי אוֹתוֹ?", חָשַׁב לְעַצְמוֹ רוֹן.
לְמָחֳרָת הוּא פָּגַשׁ אֶת עָמִית, וְהִסְבִּיר לוֹ שֶׁהוּא מִצְטַעֵר עַל אִי הַהֲבָנָה, וְשֶׁבְּטָעוּת הוּא כָּעַס יוֹתֵר מִדַּי. כָּךְ עָמִית וְרוֹן חָזְרוּ לִהְיוֹת חֲבֵרִים.
בַּלַּיְלָה לִפְנֵי הַשֵּׁנָה רוֹן הִסְתַּכֵּל שׁוּב עַל הַקֻּפְסָה, וְחָשַׁב: "כַּמָּה הַקֻּפְסָה הַזּוֹ יְקָרָה בִּשְׁבִילִי. יֵשׁ בָּהּ פֶּתֶק קָטָן, שֶׁאוֹמֵר מְעַט מִלִּים, אֲבָל הוּא עוֹזֵר לִי לַעֲשׂוֹת כָּל כָּךְ הַרְבֵּה דְּבָרִים טוֹבִים".
לכולנו יש כוחות לבצע משימות חשובות. אבל ברגעים מאתגרים אנחנו עלולים לשכוח את כוחותינו, ולחשוב שאיננו מסוגלים לבצע את המשימה.
כאן בסיפור, הפתק מזכיר לרון את כוחותיו כל פעם שקורה מצב מאתגר. הסיפור מלמד אותנו שאנחנו יכולים להתמודד עם מצבים מאתגרים ולמצוא פתרון, אם נלך קדימה ונבטח ביכולות הקיימות בנו.