אוהד קיבל משימה מהדוד איתן. משימה נחמדה, אבל לא קלה.
לדוד איתן יש חנות אופניים. והוא רצה לתרום אופניים חדשים למישהו שאכן ישתמש בהם. הדוד ביקש מאוהד לתת אותם במתנה רק למישהו שבאמת ירכב עליהם.
האופניים בצבע כחול. הם נראים יפים ואיכותיים.
הם לא מתאימים לילדים, כי האופניים גדולים.
והם אופניי ספורט.
אוהד חשב, למי אני יכול לתת את האופניים?
אני מכיר בשכונה הרבה ילדים, אבל אלו אופניים למבוגרים. וגם אלו אופניי ספורט.
למחרת הוא דיבר עם אלי. "אבא שלך אוהב ספורט. נכון?" אלי הנהן. "אז אולי הוא ירצה אופניים לרכב?"
"לא. אבא שלי לא אוהב לרכב על אופניים. הוא חובב ריצות וכדורסל." ענה אלי.
עברו יומיים. אוהד פגש את נעמה, ושאל אותה אם אבא או אימא שלה אוהבים לרכב על אופניים?
נעמה שאלה אותם. הם אמרו לה, שאין להם בכלל זמן לתחביב הזה.
את עדי הוא גם שאל. עדי סיפר לו, שלהורים שלו כבר יש אופניים, והם אפילו רוכבים פעם בשבוע בטיולי אופניים עם קבוצת רוכבים.
אוהד חשב לעצמו, אני מרגיש כמו בלש. זה נראה לי קצת מסובך. איך אמצא מישהו שבדיוק יתאים לאופניים האלו? את מי עוד אני יכול לשאול?
הוא הרגיש שקשה לו למצוא מישהו מתאים, אבל הוא רצה לעמוד במשימה ולהצליח לבצעה.
לאחר שבוע אוהד נסע במכונית עם אבא למרכז הקניות שבעיר. שם פגשו את מיכאל השכן החביב.
אבא שאל את מיכאל: "למה אתה הולך ברגל לקניות?" מיכאל ענה: "אני לא אוהב להגיע לכאן במכונית. זו נסיעה לא נוחה. וקשה למצוא כאן חניה. אז עדיף ברגל, וכך אני גם עושה ספורט. כמובן, זה אפשרי, כשאני לא קונה הרבה קניות. אם אני קונה הרבה קניות, אני נוסע במכונית."
אוהד הצטרף לשיחה: "אהה. אז למה שלא תרכב על אופניים במקום ללכת ברגל?"
מיכאל ענה: "האמת הרבה זמן לא רכבתי על אופניים. כשהייתי נער אהבתי לרכב, ומאז נפרדתי מהאופניים. אם אני אחזור לרכב, זו תהייה חוויה מעניינת. זה גם ספורט טוב. אבל אצטרך טיפה להתאמן מחדש על הרכיבה."
למחרת אוהד דפק בדלת של מיכאל. "הנה האופניים שלך." מיכאל התפלא, ושאל: "מה זה?"
אוהד סיפר לו, שהוא קיבל משימה מהדוד איתן, ועכשיו הוא הצליח לבצעה.
והוסיף בחיוך: "אבל תשמע, אתה צריך באמת לרכב עליהם. זה חלק מהמשימה".
הסיפור מלמד על נתינה לאחרים.
וגם מלמד על היכולת למצוא פתרון.
הדוד של אוהד נותן לאחרים את האופניים, וגם אוהד משתתף בנתינה הזו. אוהד חושב, ומצליח למצוא פתרון: למי מתאימים האופניים האלו.