יונה היה "נביא". הנביאים היו אנשים צדיקים ומיוחדים, ה' היה מדבר איתם, ואומר להם לבצע שליחויות מיוחדות. שליחויות אלו נועדו "לתקן" את העולם, כך שהעולם יהיה טוב יותר.
מה הייתה שליחותו של יונה הנביא?
ללכת אל העיר הגדולה "נינוה", לדבר אליהם, שישובו מדרכם הרעה.
אבל יונה ברח משליחותו, והפליג באונייה אל העיר "תרשיש".
יונה והנוסעים האחרים ישבו בתוך האונייה, מוכנים לקראת ההפלגה לתרשיש.
פתאום נשבה רוח חזקה, והייתה סערה גדולה בים. האונייה כמעט נשברה מהרוח והסערה.
המלחים שבאונייה פחדו מאד, והתפללו לאלוהים. הם גם זרקו כלים שהיו באונייה אל הים, כדי להקל על האונייה, אולי זה יעזור לאונייה בזמן הסערה.
יונה מצא פינה באונייה, שם הוא שכב ונרדם.
רב החובל הגיע אל יונה, ואמר לו: "מה לך נרדם? קום קרא אל אלוהיך! אולי אלוהים יציל אותנו".
כיוון שהסערה לא פסקה, החליטו האנשים שבאונייה לעשות הגרלה, כדי לדעת מי האדם שבגללו הגיע הדבר הרע הזה, הסערה הקשה.
האנשים עשו הגרלה, והגורל נפל על יונה.
אמרו האנשים ליונה: "מי אתה? מאיזה ארץ ומאיזה עם אתה?"
אמר יונה: "עברי אנוכי, ואת ה' אלוהי השמים אני ירא". יונה סיפר להם שהוא בורח מהשליחות שנתן לו ה'.
האנשים פחדו פחדו גדול, ואמרו: "איך עשית דבר כזה?"
הם שאלו: "מה נעשה כעת, כדי שהסערה תיפסק, והים יהיה שקט?"
אמר יונה: "הרימו אותי, וזרקו אותי אל הים. כך הים יהיה שקט. כי אני יודע, שהסערה הזו בגללי".
האנשים ניסו להחזיר את האונייה אל היבשה, אבל לא הצליחו, כי הסערה הייתה חזקה מאד.
אז הם התפללו אל ה'. לאחר שהתפללו, הם זרקו את יונה אל הים, והים חזר להיות שקט.
האנשים התפללו, והודו לה'.
לאחר שהושלך יונה אל הים, מיד הגיע דג גדול, שה' שלח, לבלוע את יונה. יונה היה בתוך הדג שלושה ימים ושלושה לילות.
יונה ישב בתוך הדג, והרגיש חושך גדול. הוא התפלל אל ה', שיוציא אותו מתוך החושך.
ה' שמע את תפילתו של יונה, ואמר לדג, שיקיא את יונה אל היבשה.
ה' דיבר אל יונה פעם שנייה: "קום לך אל נינוה העיר הגדולה, ותגיד לאנשיה את הדברים שמסרתי לך".
יונה קם והלך אל נינוה, כפי שציווה ה'.
הוא הזהיר את אנשי נינוה: "עוד ארבעים יום נינוה נהפכת!"
אנשי נינוה שמעו את דברי הנביא, והם האמינו באלוהים. הם כולם צמו, והתפללו. גם המלך פשט את בגד המלוכה, ולבש בגדי שק.
כל אנשי העיר התפללו מעומק הלב, ושבו מדרכם הרעה. הם חדלו לעשות מעשים רעים. הם קיוו, שה' יסלח, ירחם עליהם, ולא יכעס עוד עליהם. כך הם לא יאבדו.
ה' ראה את מעשיהם, וראה ששבו מדרכם הרעה. ה' סלח להם, ולא העניש אותם.
יונה כעס על כך שה' סלח, ולא העניש את אנשי נינוה. הוא חשב שמעשיהם כל כך רעים, כך שאי אפשר לעשות תשובה עליהם. כלומר, כבר אי אפשר לתקן מעשים כאלו.
זו הסיבה שיונה ברח בתחילה מהשליחות הזו, הוא לא האמין שאנשי נינוה יכולים לתקן את מעשיהם הרעים.
יונה יצא מהעיר נינוה, וישב במקום קרוב לעיר. השמש הייתה חזקה מאד, וה' זימן ליונה עץ קיקיון שעשה צל על ראשו. הקיקיון הציל את יונה מהשמש החזקה, ויונה שמח על הקיקיון שמחה גדולה.
אבל למחרת ה' זימן תולעת שפגעה בקיקיון, והקיקיון התייבש. השמש הייתה חזקה מאד, והיכתה על ראשו של יונה. יונה התעלף מחום השמש החזקה.
אמר ה' ליונה: "האם כעסת וכאבת על הקיקיון, על כך שהקיקיון התייבש?"
ענה יונה: "כעסתי עד מוות!"
אמר ה' ליונה: "אתה חסת (ריחמת) על הקיקיון, שלא עמלת בו, ולא גידלת אותו. שֶׁבִּן-לַיְלָה הָיָה, וּבִן-לַיְלָה אָבָד. ואני לא אחוס על נינוה העיר הגדולה, שיש בה כל כך הרבה אנשים?"
המסר בסיפור של יונה הנביא הוא הכוח המיוחד של התשובה והיכולת לתקן. אנשים עלולים לא האמין שאפשר לתקן את המעשים הרעים, כפי שיונה טעה בכך, ולכן ברח משליחותו. ה' הוכיח לו שאפשר לתקן!
מסר נוסף הוא הייעוד של האדם, ואל לאדם לברוח מייעודו. אפשר לראות כאן 3 ייעודים: הייעוד של יונה להחזיר את אנשי נינוה למוטב. הייעוד של אנשי נינוה לעשות טוב, ולא רע. הייעוד של הקיקיון לעשות צל ליונה, שזה בעצם משל לייעוד של אנשי נינוה.