חורבן ובניין ירושלים

אמרו לו: למה אתה צוחק? אמר להם רבי עקיבא: למה אתם בוכים?
אמרו לו: במקום כזה קדוש הולכים שועלים, ואיך לא נבכה?
אמר להם: אני צוחק ושמח, כי אני רואה שנבואתו של אוריה הנביא, שהתנבא על חורבן ירושלים, התקיימה. וכמו שנבואת אוריה על החורבן התקיימה, כך גם נבואתו של זכריה על הגאולה ועל בניין ירושלים ודאי מתקיימת:
"עוֹד יֵשְׁבוּ זְקֵנִים וּזְקֵנוֹת בִּרְחֹבוֹת יְרוּשָׁלִָם… וּרְחֹבוֹת הָעִיר יִמָּלְאוּ יְלָדִים וִילָדוֹת מְשַׂחֲקִים בִּרְחֹבֹתֶיהָ".
אמרו לו חכמים: עקיבא ניחמתנו! עקיבא ניחמתנו!

אתה מבין, רבי עקיבא מסביר לנו, שזה כמו סרט עם סוף טוב.
אתה לא מסתכל רק על השועלים ועל החורבן, ובוכה. אתה לא עצוב יותר מדי. אתה צריך כבר עכשיו לדעת את הסוף של הסרט!
הסוף של הסרט הוא טוב. ודאי יש לנו תקווה, וגם שמחה!
הסוף של הסרט הוא, שהשועלים נעלמים… ואנו רואים זקנים וזקנות יושבים ברחובות ירושלים, וילדים וילדות משחקים ברחובותיה. ובניין ירושלים עוד ממשיך וגדל.

שמחתי לשמוע את דבריו של אבנר. חייכתי ואמרתי: "אבנר ניחמתני!".
סידרת לי את הכול בראש. עכשיו אני מבין, שצריך רק קצת להיות עצוב, כדי לזכור את מה שעבר על עם ישראל, לזכור את חורבן ירושלים. אבל להישאר שמח ומלא תקווה, כי הנה כבר התחיל הבניין, ועוד נראה יותר מזה…