כְּשֶׁגַּל הִגִּיעַ לְגִיל שְׁמוֹנֶה, אִמָּא נָתְנָה לוֹ מַתָּנָה מְיֻחֶדֶת לְיוֹם הַהֻלֶּדֶת, מַתָּנָה שֶׁתַּעֲזֹר לוֹ בַּחַיִּים. וּמָה הָיְתָה הַמַּתָּנָה? אִמָּא רָשְׁמָה אוֹתוֹ לְחוּג שְׂחִיָּה.
גַּל הִגִּיעַ לִבְרֵכַת הַשְּׂחִיָּה. הוּא הִתְלַהֵב מֵהַבְּרֵכָה הַגְּדוֹלָה וְהַיָּפָה, אֲבָל אָז רָאָה אֶת הַמּוֹרֶה וְאֶת הַיְּלָדִים שֶׁמִּשְׁתַּתְּפִים בַּחוּג. "אִמָּא, אֲנִי מִתְבַּיֵּשׁ מֵהַמּוֹרֶה וּמֵהַיְּלָדִים שֶׁאֲנִי לֹא מַכִּיר", אָמַר גַּל, וְאָז הִבְחִין בְּשֶׁלֶט שֶׁבּוֹ כָּתוּב "זְהִירוּת מַיִם עֲמֻקִּים" וְשָׁאַל אֶת אִמָּא: "הַאִם נִשְׁחֶה גַּם בַּמַּיִם הָעֲמֻקִּים?". אִמָּא שָֹמָה לֵב, שֶׁגַּל אֵינוֹ מַרְגִּישׁ בְּנוֹחַ, וּקְצָת פּוֹחֵד מֵהַמַּיִם.
אִמָּא הִסְבִּירָה: "זֶה הַיּוֹם הָרִאשׁוֹן שֶׁלְּךָ, גַּל. לְאַט לְאַט תֵּדַע לִשְׂחוֹת, אֵין מָה לִדְאֹג". הַמּוֹרֶה אָמַר: "הַמַּיִם כָּאן לֹא עֲמֻקִּים. וְאֵין מִמָּה לְפַחֵד". אֲבָל גַּל פָּחַד מֵהַמַּיִם. "אֲנִי רוֹצֶה הַבַּיְתָה", אָמַר גַּל לְאִמָּא.
אִמָּא הִתְאַכְזְבָה, וּשְׁנֵיהֶם חָזְרוּ הַבַּיְתָה. גַּל הִרְגִּישׁ שֶׁטּוֹב לוֹ בַּבַּיִת, בְּלִי הַמַּיִם, בְּלִי הַמּוֹרֶה, וּבְלִי הַיְּלָדִים שֶׁהוּא לֹא מַכִּיר.
כָּךְ עָבְרוּ כַּמָּה שָׁבוּעוֹת. עַד שֶׁיּוֹם אֶחָד גַּל יָצָא מֵהַבַּיִת לִקְנִיּוֹת עִם אַבָּא, וּבָרְחוֹב הֵם פָּגְשׁוּ אֶת הַשָּׁכֵן מָאוֹר, חָבֵר טוֹב שֶׁל אַבָּא, חוֹזֵר מֵהַיָּם שָׂמֵחַ וּמְאֻשָּׁר. הָיָה לוֹ בֶּגֶד-יָם בִּצְבָעִים יָפִים, וְהוּא סִפֵּר כַּמָּה הוּא נֶהֱנָה מֵהַשְּׂחִיָּה, מֵהַמַּיִם, מֵהַשֶּׁמֶשׁ וּמֵהָרוּחַ.
מָאוֹר הַשָּׁכֵן נִכְנַס לְבֵיתוֹ, וְאַבָּא אָמַר: "תִּרְאֶה כַּמָּה מָאוֹר מְאֻשָּׁר מֵהַשְּׂחִיָּה בַּיָּם. זֶה בֶּאֱמֶת כֵּיף". וְאָז הוֹסִיף: "אוּלַי זֶה נוֹחַ לְהִשָּׁאֵר בַּבַּיִת וְלֹא לָלֶכֶת לַחוּג, אֲבָל כָּךְ לְעוֹלָם לֹא תֵּדַע לִשְׂחוֹת".
וְאָז גַּל חָשַׁב לְעַצְמוֹ: "אִם אֶשָּׁאֵר בַּבַּיִת וְלֹא אֲנַסֶּה לִלְמֹד דְּבָרִים חֲדָשִׁים, לֹא אֵדַע הָמוֹן דְּבָרִים שֶׁאֲנִי יָכוֹל לֵהָנוֹת מֵהֶם, וְלֹא אַכִּיר אֶת הָעוֹלָם."
אַחַר כָּךְ גַּל דִּבֵּר עִם אִמָּא, וּבִקֵּשׁ שֶׁיֵּלְכוּ שׁוּב לַבְּרֵכָה. "הַפַּעַם", אָמַר גַּל, "אֲנִי רוֹצֶה בֶּאֱמֶת לִלְמֹד". אִמָּא מְאֹד שָׂמְחָה.
גַּל וְאִמָּא הָלְכוּ לִבְרֵכַת הַשְּׂחִיָּה. וְשׁוּב גַּל פַּחַד, אֲבָל הַפַּעַם הוּא יָדַע שֶׁכְּדַאי לְנַסּוֹת, כִּי אִם לֹא מְנַסִּים לֹא לוֹמְדִים, וְלֹא יוֹדְעִים דְּבָרִים חֲדָשִׁים.
הַמַּיִם בַּבְּרֵכָה הָיוּ קְצָת קָרִים, אֲבָל לְאַחַר כַּמָּה דַּקּוֹת גַּל הִתְרַגֵּל אֲלֵיהֶם, וְהֵם אֲפִלּוּ הִתְחִילוּ לִהְיוֹת נְעִימִים. הַיְּלָדִים שֶׁגַּל לֹא הִכִּיר חִיְּכוּ וְשָׂמְחוּ שֶׁגַּל הִצְטָרֵף. אַחֲרֵי כַּמָּה שִׁעוּרִים גַּל כְּבָר מַמָּשׁ יָדַע לִשְׂחוֹת. וְגַם הִכִּיר כַּמָּה חֲבֵרִים טוֹבִים. זֶה הָיָה בֶּאֱמֶת כֵּיף לָדַעַת לִשְׂחוֹת, וְגַם לְהַכִּיר חֲבֵרִים.
גַּל תָּמִיד זוֹכֵר אֶת הַסִּפּוּר הַזֶּה. הַסִּפּוּר הַזֶּה תָּמִיד מַזְכִּיר לוֹ, שֶׁאִם הִגִּיעַ הַזְּמַן לִלְמֹד מַשֶּׁהוּ, אָז לֹא כְּדַאי לְהִשָּׁאֵר בַּבַּיִת, גַּם אִם זֶה מְאֹד נוֹחַ, אֶלָּא כְּדַאי לָצֵאת וְלִלְמֹד.
גַּל גַּם שָׂם לֵב שֶׁהוּא נֶהֱנֶה לִלְמֹד דְּבָרִים חֲדָשִׁים, אֲפִלּוּ שֶׁבַּהַתְחָלָה זֶה קְצָת קָשֶׁה, כִּי בַּסּוֹף הוּא מְקַבֵּל מַשֶּׁהוּ מְיֻחָד, שֶׁלֹּא הָיָה לוֹ קֹדֶם.
גל מלמד אותנו, לא לוותר.
אם יש הזדמנות ללמוד משהו חדש שמתאים לנו, אז גם אם זה בהתחלה קצת מפחיד, כדאי לנו "ללכת על זה", כי אנחנו מרוויחים עוד מיומנות חשובה עבורנו.