טוהר מבקשת סליחה
סיפור לראש השנה
כתיבה: שריה תנעמי
חודש אלול, חודש הסליחות, הגיע. בחודש אלול נוהגים להתפלל ולומר "סליחות". טוהר הסתכלה על אבא, מחפש את סידור הסליחות בארון, ומתכונן ללכת לבית הכנסת לתפילת הסליחות.
רגע אבא, למה בכלל אומרים סליחות? שאלה טוהר.
אהה שאלה יפה, שמתאימה לשם שלך, טוהר.
תחשבי על בגד לבן, שיש עליו לכלוך.
לא אוהבת לכלוך. בטח שלא על בגד לבן ויפה!
הבגד הלבן הוא משל לאישיות נקייה וטהורה, שאין בה חטאים, כלומר, אדם שאין בו מעשים רעים.
אם אנחנו מגלים אצלנו מעשים רעים, אנחנו כאילו מנקים אותם מעצמנו. אנחנו משתדלים להיות בלי מעשים רעים.
זוהי הסליחה. אם יש מעשה רע אצלנו, אנחנו מבקשים סליחה, "מנקים" אותו.
כך אנחנו מכינים את עצמנו לשנה החדשה.
אה, עכשיו הבגד עם הלכלוך חוזר להיות לבן! עכשיו הוא נקי!
רגע, נזכרתי שעשיתי משהו קצת לא בסדר, ואני רוצה לבקש סליחה על זה.
חשבה טוהר לעצמה.
למחרת, טוהר פגשה את חברתה הטובה, יעל.
טוהר אמרה לה:
אני רוצה לבקש ממך סליחה. לפני שבוע קיבלנו את תוצאות המבחנים בחשבון, קיבלתי ציון 90, ואת קיבלת 80. אני קצת צחקתי, ושמחתי לידך. הרגשתי שקצת נעלבת.
נכון, קצת נעלבתי.
יעל, סליחה!
זה לא היה נכון להתנהג כך. זה לא כזה משנה אם זה ציון 80 או 90. גם נזכרתי שבאנגלית קיבלת יותר ממני…
אני חושבת על זה, שכל אחד טוב במשהו אחר, אז פשוט נעזור אחת לשנייה בדבר שאנחנו מצטיינות בו.
כן, תודה טוהר. זה נפלא מה שאמרת עכשיו. אני ממש שמחה, ששמת לב לזה. איזה כיף זה להרגיש ביחד, וללמוד ביחד.
פתאום טוהר הרגישה בתוכה משהו נקי יותר. הלב הרגיש נקי, ושמח.
אה, זה כמו שאבא הסביר, זה כאילו שניקיתי עכשיו בגד לבן, והוא כל כך יפה.
כמה טוב למצוא מעשה לא טוב, ולנקות אותו!
כמה טוב לבקש סליחה! כמה טוב "לתקן", זה מרגיש לי כל כך נעים.
בערב ראש השנה טוהר לבשה את השמלה הלבנה שלה, והלכה עם אימא לבית הכנסת.
אימא! החג הזה, ראש השנה, הוא כל-כך יפה, כל-כך טהור. אני כל-כך שמחה וכל-כך אוהבת.
הסיפור מלמד את הקורא, מהי סליחה.
יש כאן סיפור מהחיים על היכולת לתקן ולשנות דברים, במקרה כאן, אלו יחסים שבין שתי החברות.
הסיפור גם נותן משמעות עמוקה, ומחבר את הקורא לחג ראש השנה.