הלב והים
שריה תנעמי
ספינתי
בתוך הים הסוער מעט.
הסערה נדמית בעיניי –
גדולה.
הלב סוער.
אז הכנתי לעצמי –
עוגנים:
אוכל טוב, מנגינות, אנשים,
ריקוד, תפילה.
כדי שארגיש בטוח, שקט, יציב
ובהיר – בתוך המים הלא ברורים.
ואולי רק הלב סוער,
ולא המים.
במבט אחר –
הים פתאום נראה יפה.
כשהלב שקט,
גם הים שקט.
תנועת הגלים –
ליטפה,
הרגיעה,
והרהיבה את העין.