עקידת יצחק
כתיבה: שריה תנעמי
הרבה ניסיונות עברו על אברהם אבינו.
אחד הניסיונות היה "עקידת יצחק".
אלוהים אמר לאברהם: קח את בנך היחיד והאהוב, יצחק, ולך אל ארץ המוריה, והעלה את יצחק ל"עולה" על ההר.
מה זה עולה?
עולה זה קורבן.
אברהם הקשיב לקול אלוהים, שאמר לו, להעלות את יצחק על המזבח כמו קורבן.
הוא השכים בבוקר, לקח את החמור, שני הנערים שלו ואת יצחק. הוא לקח עצים ששמים על המזבח.
אברהם הלך אל המקום המיוחד, היכן ששלח אותו אלוהים. הוא הגיע קרוב למקום, ואמר לנערים שיחכו עם החמור.
אברהם לקח את העצים, שם אותם על יצחק בנו, והם הלכו ביחד אל המקום.
יצחק שאל את אברהם אביו: יש אש ויש עצים, אבל היכן השה לעולה? (היכן הקורבן?)
אברהם ענה: אלוהים יראה לנו את השה.
אברהם ויצחק המשיכו ללכת ביחד, עד שהגיעו אל המקום המיוחד היכן ששלח אותם אלוהים.
אברהם בנה מזבח, ושם את העצים עליו. הוא עקד (קשר) את יצחק, ושם אותו על המזבח, מעל העצים.
אברהם הושיט את ידו אל הסכין כדי לשחוט את בנו, ואז קרא אליו מלאך ה' מן השמים, ואמר:
אברהם אברהם!
אברהם ענה: הנני.
המלאך אמר: אל תשלח ידך אל הנער, ואל תעש לו מאומה.
והוסיף המלאך ואמר: כעת ידעתי, כי ירא אלוהים אתה, ולא חשכת את בנך היחיד ממני.
אברהם הרים את עיניו, וראה אייל שהקרניים שלו היו בתוך שיח. הוא לקח את האייל, והעלה אותו לעולה במקום בנו, יצחק.
המלאך קרא שוב אל אברהם, ואמר:
בזכות הדבר הגדול הזה שעשית, שלא חשכת את בנך יחידך – ברך אברך, וארבה את זרעך ככוכבי השמים וכחול אשר על שפת הים.
סיפור העקדה הוא אחד הניסיונות הגדולים.
אברהם מקשיב לקול אלוהים, ומוכן להכל.
הוא קשוב לקול האלוהי שבעולם, ומבטל את דעתו.
עם ההקשבה הוא מגלה שהציווי האלוהי הוא לא שחיטת הבן, אלא משהו אחר.
ניתן להסביר, שהעניין כאן הוא עצם ההקשבה, והמוכנות לעשות את הדבר הנכון.
"עקב אשר שמעת בקולי", כלומר עצם ה"שמיעה" הזו. לדעת שיש את הדעה שלי, ויש קול אלוהי שנשמע בעולם, ואני צריך לשמוע אותו, ולסנכרן את הדעה שלי אתו.