הבט נא השמימה
כתיבה: שריה תנעמי
עברו הרבה שנים, ולשרה ולאברהם לא נולד בן.
אברהם ושרה כל כך רצו שיהיה להם בן, והתפללו לה' שיתן להם בן.
ה' הבטיח לאברהם, ששרה תלד לו בן, שימשיך את דרכו המיוחדת בעולם.
ה' אמר לאברהם: הבט לשמים!
וספור את הכוכבים. האם תוכל לספור אותם?
יש כל כך הרבה כוכבים בשמים.
ה' אמר: כך יהיה זרעך!
אתה תראה, שיצא ממך עם מיוחד. הם יהיו כמו הרבה כוכבים בשמים.
הם יהיו כמו כוכבים יפים, שמאירים את הלילה, ונותנים לעולם המון אור, אור קסום ומיוחד.
אברהם שמע את דברי ה', הביט אל הכוכבים היפים בשמים, ופתאום הלב של אברהם התמלא באור גדול.
אברהם האמין בה'. הייתה בליבו אמונה חזקה. הוא ידע, שהכול קורה בחיים טוב ונכון. ויגיע הרגע ששרה תלד בן.
ה' ראה את האמונה הגדולה של אברהם.
היה יום חם מאד, ואברהם ישב בפתח האוהל.
הוא ראה שלושה אנשים, ורץ לקראתם. אברהם הזמין אותם להיכנס לאוהל.
אברהם נתן להם מקום לנוח, ואוכל לאכול.
האנשים שאלו את אברהם: היכן שרה אשתך?
אברהם ענה: הינה באוהל!
האנשים אמרו: בקרוב תלד שרה אשתך!
שרה שמעה, וצחקה.
כי אברהם ושרה כבר זקנים, ואיך יולידו בן?
ה' אמר לאברהם: למה צחקה שרה, ואמרה: איך אלד, כשאני כבר זקנתי.
הֲיִפָּלֵא מֵה' דָּבָר?
כלומר, האם ה' לא יכול לעשות נס?
ה' הבטיח שבקרוב שרה תלד בן.
ה' נתן לשרה בן, כפי שהבטיח.
שרה ילדה בן לאברהם, כאשר הם כבר זקנים.
אברהם קרא לבן הנולד – יצחק.
שרה אמרה: צחוק עשה לי אלוהים! כל השומע יצחק לי!
הצחוק הזה הוא מיוחד.
זוהי שמחה שבאה מתוך הנס הגדול.
כל הכאב, הציפייה, התפילה, השנים שעברו…
כבר לא הגיוני שזה יקרה.
אבל פתאום זה קורה.
זהו נס.
כשזה קורה, אנחנו צוחקים…
כי זה משהו גדול, כל כך גדול.
