טל לא אוהב לשתות מים
כתיבה: שריה תנעמי
קוראים לי טל, ויש לי סיפור לספר לכם. סיפור על מים.
לשתות מיץ תפוזים אני אוהב, לשתות מיץ ענבים, מיץ פטל, זה טעים. אבל מים? אין לזה טעם. זה פשוט משעמם!
אני לוגם מעט, ולא מרגיש כלום, שום טעם, ואין לי חשק להמשיך לשתות.
אבל יום אחד שיניתי את דעתי. איך זה קרה?
ישבתי ליד אבא, והוא קרא בקול סיפור מעניין על "החכם והתם". זה סיפור על אדם "תם", שנקרא כך, כי הייתה לו תמימות טובה ויפה, והיה שמח מאוד, כאילו יש לו בבית את כל המאכלים, כל המשקאות וכל הבגדים שבעולם!
אבא קרא מתוך הספר:
התם אמר לאשתו: "אשתי, תני לי שיכר לשתות!" ונתנה לו מים.
והיה התם משבח: "כמה יפה השיכר הזה"! (שיכר זה משקה חשוב ומיוחד).
"תני לי דבש!" ונתנה לו מים.
והיה משבח: "כמה יפה הדבש הזה".
"תני לי יין" ונתנה לו מים.
והיה מתענג ומשבח את היין, כאילו הוא שותה אותו ממש.
הסיפור הזה עשה לי משהו. הבטתי בכוס המים שהייתה על השולחן, והרגשתי בתוכי את הטוב המיוחד של המים. לגמתי לאט ובסקרנות.
פתאום למים היה טעם אחר. טעם נקי וצלול. אולי גם אני דמיינתי, שאני טועם כל מיני משקאות מיוחדים.
הרגשתי את המים הצלולים נכנסים לתוך הגוף, מרווים, ונותנים לי הרגשה כל-כך רעננה.
הייתי מקשיב ושם לב לטעם של המים, ומה זה עושה לי בגוף.
אמרתי לעצמי בחיוך: אני אוהב מים. כן, באמת שאני אוהב!
הסיפור מעודד לשתות מים, והוא מלמד שעם הקשבה מגלים שיש למים יש טעם מיוחד, הם מרווים, ומרעננים את הגוף.
גם יש כאן מסר: להעריך את הדברים שנראים "פשוטים", ולגלות שיש בהם הרבה חיים.