הקופסא מסמלת את הלב של דני, או את הבטן של דני. הוא שמר בלב או בבטן את הרגשות, ולא ביטא אותם, לא הרגיש. וכך צפוף בלב, כשכל הרגשות דחוסים שם. בשלב שדני מתחיל להרגיש, הלב מתרחב, כי כבר הרגשות לא דחוסים בלב.

דני לא מרגיש בנוח עם הרגשות שלו. הפחד נראה לו מפחיד מידי. או שאנשים אחרים לא מאפשרים לו להרגיש, כי אומרים לו שעכשיו אין זמן לשמוח על משהו, או שאסור לבכות. אז דני חושב, שלא צריך להרגיש את הרגשות, והוא כאילו מחביא אותם.

בסיפור: הרגשות צעקו בתוך הקופסא, וכאילו הקופסא עמדה להתפוצץ. הכוונה שדני הרגיש מועקה, כי הרגשות היו דחוסים בתוכו. הוא שמר הכל בבטן. כעת הוא מחליט לנסות להרגיש את הרגשות כשקורים דברים. והלב מתחיל להשתחרר.

מצפים שהתלמיד ישתף, איך הוא מרגיש דברים שקורים.

הלב של דני נפתח. האור שהיה בקופסה עבר לגוף של דני. כי דני מרגיש עכשיו מלא ברגש. הוא מרגיש את עצמו "חי" יותר.